sleepless nights

לילות ללא שינה.

לילות של התהפכות במיטה, מחשבות, חרדות. קמה, מסתובבת בבית וחוזרת למיטה. מייחלת לשינה טובה, כמו שתמיד הייתה לי. הייתי שמה את הראש על הכרית, בום, נרדמת, מתעוררת בקושי לשעון המעורר למחרת בבוקר.

פתאום חשבתי על זה שכל השנים אני מצלמת את עצמי בכל המצבים הקשים או המבלבלים שהחיים מזמנים לי. אז למה לא לצלם את נדודי השינה הארורים האלה?

לפעמים באות גם מחשבות טובות בכאוס של נדודי השינה. הבית של חברתי ויקה התפנה וכלכך יפה שם, ומלא בהשראה, אבל לא ידעתי מה בדיוק אצלם שם. באישון לילה הבנתי שזו מתנה ענקית - הבית היפה של ויקה ישמש לי סט מושלם לצילומים של לילות בלי שינה.

היה לי ברור ש -

בלי עירום. אני אוהבת להצטלם בעירום אבל הי, יש לי כבר ילדים על סף גיל ההתבגרות וזה נראה לי לא הוגן כלפיהם שיסתובבו תמונות של אמא שלהם ברשת, בנוסף לאלו שכבר מסתובבות מלפני שהפכתי לאמא. חוץ מזה, במשך שנים העירום שימש אותי ככלי הבעה, ועכשיו אין בו צורך. יכול להיות שהתבגרתי...
אני לא מתאפרת לצילומים. בסרטים תמיד רואים נשים ישנות במיטתן או מתעוררות בבוקר, והאיפור שלהן מושלם ובכלל לא מרוח להן שחור מתחת לעיניים. כשאני רואה סצנה כזאת ישר יורד לי מהסרט, לא משנה כמה טוב הוא יהיה.
אני לא עורכת את התמונות, למעט צבע קונטרסט חדות וקרופ, מאותה סיבה שהזכרתי בשלב 2. אותנטיות.
אני משתמשת בפנס אחד. בגלל שמדובר בצילומים שמתבצעים כביכול בלילה (למרות שהכל צולם במהלך היום), רציתי שהכל יואר באלומת אור אחת, בדומה למנורת קריאה שמדליקים בלילה כדי לא להעיר את כולם.

כמה ימים לפני הצילומים עשיתי סיור לוקיישן בדירה, להבין איזה פינות אני רוצה לצלם. יש שם אינספור פינות מעניינות. ביום הצילומים התחלתי מהצילום היחיד שידעתי איך בדיוק יראה - הצילום בו אני יושבת ליד השולחן. היתה לי ממש סקיצה בראש. הנה כמה צילומים מסיור הלוקיישן 👇

בדירה של ויקה, גם הפרחים מפלסטיק נראים אמיתיים. אני חושבת שאפילו ראיתי עליהם כמה חרקים מבולבלים. בצילום הראשון אני יושבת ליד שולחן האוכל, עם כוסית ויסקי. עדיין אופטימית :) הנה אני מסיימת את הכוסית, חוזרת למיטה ונרדמת בשניה. לשם הדיוק אציין שאני בכלל מעדיפה ארק, אבל וויסקי מצטלם יותר טוב.

בצילום השני אני הולכת לנסות לקרוא, אולי זה יעייף את העיניים ואז ארדם סופסוף. התמונה הזאת היא גם מחווה לבעלת הבית - ויקה, כי אני קוראת את הספר שהיא כתבה chez moi (מצרפתית - בבית שלי) אני עדיין לא מאמינה שהיא הוציאה ספר, ועוד בצרפתית!!!

אחרי הצילום הזה חשבתי שצריך קצת הפוגה מהנוכחות שלי בצילום, וגם הייתי צריכה קצת הפוגה מעצמי. אז צילמתי את המיטה עם המצעים הסתורים. למרות שזה נראה צילום קל יחסית לאחרים, גם פה לקח זמן והמון טסטים עד שהבנתי מה אני רוצה בדיוק. רציתי שהמיטה תיראה כמו מתוך סרט אימה.

בשלב הבא אני מחליטה לצאת למרפסת. בחוץ עוד מאירה שמש אחר הצהריים של יוני, ואני צריכה לנטרל אותה באמצעות החשיפה בצילום. בוחרת לצלם על רקע העץ הכהה שממלא את המרפסת ולהציב את הפנס בזוית שתיצור תחושה של ירח מלא שמאיר דרך ענפי העץ. זה נראה דרמטי וככה בדיוק רציתי את זה. בשקט של הלילה, מתחוללות הרבה דרמות במיטות, בבתים, במרפסות.

צילום אחרון. אני כבר ממש תשושה. לא סגורה על מה אני רוצה לצלם עכשיו, אבל יודעת שעוד לא ניצלתי את האמבטיה. כן, גם שם יפה מאוד. כשאני מסתובבת בבית בלילות, תמיד מגיע השלב של הבהייה במראה. מתבוננת לעצמי עמוק בעיניים ומנסה להבין מה קורה איתי. אז העמדתי את המצלמה מול המראה, אבל זה נראה פריים כלכך לעוס, ראיתי כבר מליונים כאלה, של נשים שמתבוננות בעצמן במראה. העייפות משתלטת עלי, התחלתי לצלם בעשר בבוקר וכבר כמעט שש בערב. פתאום אני מסתובבת למצלמה ובטעות לוחצת על הכפתור ויוצא פריים כל כך מדוייק של הטירוף הזה שאוחז בא.נשים עייפים שרוצים לישון.

בום, זה הפריים. מצלמת כמה אופציות, מתמסרת לטירוף ולשגעון. לא אכפת לי מה יחשבו עלי, אני אוהבת את מה שיוצא פה וזה עוזר לי לטפל בבעיה חדשה שצצה בחיי בלי כל אזהרה מוקדמת.