על אולימפיאדה והשראה

איך נולד צילום, מה הטריגר שמוביל אליו, איך מתפתח הרעיון שממנו נוצר הדימוי?

לכבוד יום האישה שחל ב 8/3/2021, רציתי לצלם משהו צנוע, אמירה קטנה עם משמעות גדולה.

לשבור את הכלים

היה איזה פוסט שנעמה אריאלי שמן, אשת פילאטיס והשראה עבורי, העלתה לפייסבוק. בפוסט היא סיפרה על הזרועות החסונות שלה, שפעם התביישה לחשוף ועכשיו היא גאה בהם. הפוסט הזה הצית את דמיוני. היו בו המון כוח והמון חולשה, אומץ לדבר על הדברים ותהליך משמעותי שעובר על כל אישה, בדרך לאהוב ולקבל את עצמה.


צילום מתוך הפוסט של נעמה

בשלב הבא, נעמה ואני קובעות. יש קונספט? היא שואלת, בטח, אני אומרת, למרות שהקונספט עוד שוכב רדום בירכתי המוח שלי, ורק הידיעה שיש שם משהו חשוב ומעניין מדרבנת אותי לעשות בריינסטורמינג עם עצמי, ולנסות להזכר - מה זה היה הדבר הזה שהוא כל כך מלהיב אבל עוד לא הזדמן לי לעשות משהו בקשר אליו? עוד קצת גירוד בפדחת - אההה, בטח, אלו צילומי הספורט של צלמת בשם לני ריפנשטאהל, שפעלה בשירות הרייך השלישי וצילמה, בין היתר, את ספורטאי המשלחת הגרמנית לאולימפיאדת ברלין בשנת 1936. האולימפיאדה היוותה מפגן ראווה שבו הוצגו הישגי הנאצים לעיני העולם כולו. כמו שכתבתי לנעמה בבריף - ריפנשטאהל היא חתיכת בהמה נאצית שידעה לצלם יפה מאוד…

אלו צילומים בשחור לבן, בקונטרסט גבוה, זוית הצילום היא לרוב מלמטה, והספורטאים נראים כאלות ואלים יוונים, יפים, חזקים ומהוקצעים.

צילומים של לני ריפנשטאהל - אולימפיאדת ברלין, 1936

כשאני עומדת לפני צילום תדמית שהוא אמנותי-מסחרי, אני משתמשת באפליקציה המעולה פינטרסט, כדי לקבל השראה ולהעביר את המסר למצולם ולצוות. שלחתי לנעמה כמה דוגמאות, אחת מהן היתה פסל של זורק הדיסקוס היווני. עוד נחזור לזה.

נעמה שלחה לי כמה הצעות לבגד גוף לצילומים, והחלטנו על אחד שנראה קצת וינטאז׳ ומחמיא לה מאוד (אם כי אני חייבת להודות שהכל יפה עליה).

כשנפגשנו בסטודיו, עדיין לא ידעתי בדיוק מה הולך לקרות, אבל הייתי בטוחה ששיתוף הפעולה ביננו יוליד משהו מדויק וטוב. התחלנו לצלם את נעמה בפוזות שבהן היא עושה שרירים, אבל זה נראה יותר מידי כמו בודי-בילדרית וזה לא הכיוון הנכון. הלכנו לכיוון של וונדר וומן, אבל זה עדיין לא נראה מלהיב מספיק.

נעמה עושה שרירים בדרך לפודיום. הדרך חשובה לא פחות מהתוצאה.


ההשראה של נעמה, שהיא אשת פילאטיס בכל נימי נפשה, באה לה מצילומים וכתבים של ממציא הפילאטיס, הלא הוא ג׳וזף פילאטיס. הסתכלנו בצילומים נהדרים ברשת, שנעמה נתקלה בהם לאחרונה, אבל שום דבר לא הסתדר. פתאום, משום מקום, נעמה אומרת לי שפילאטיס נהג לצלם את עצמו בתנוחות של ספורטאי יוון העתיקה.

והנה מתגלגלת ועולה דמות זורק הדיסקוס היווני. אגב, ריפנשטאהל צילמה גם זורקת דיסקוס.

בשניות הכל מתבהר, אני מתרגשת ומעלה דופק, מחפשת צלחת שתדמה את הדיסק, מגלגלת את כד החרס הענק שמשמש אותי כפודיום לצילומי הקרקס. באותו זמן, נעמה בוחנת את העמידה, כדי להבין מה הזוית של הרגליים ביחס ליד ולגוף בפסל המפורסם. תוך כמה דקות זה רץ ובום, יש לנו את זה!

הסיפוק כפול ומכופל - אותו דימוי איקוני של זורק הדיסקוס היווני, היה שם כל הזמן, הוא רק חיכה להזדמנות שלו, והיא הגיעה, לא לפני שעשינו סיבוב, בדקנו וניסינו דברים אחרים. דיוק חשוב לי לא רק באמירה, אלא גם בביצוע - הקצבנו לצילום שעתיים ועמדנו בהן, לא דקה יותר. אבל הכי חשוב, יצרנו תמונה אסתטית וחזקה, עם אמירה מרובדת הקשורה בנשים בחייהן ובגופן.


Featured Posts
Recent Posts
Archive
Search By Tags
Follow Us
  • Facebook Basic Square
  • Twitter Basic Square
  • Google+ Basic Square
  • Facebook